גמרא
פירוש
{ויקרא א׳:ג׳} יַקְרִיב אוֹתוֹ מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ יָכוֹל בְּעַל כׇּרְחוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר לִרְצוֹנוֹ.
הָא כֵּיצַד אכּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי וְאַמַּאי הָא בְּלִבֵּיהּ לָא נִיחָא לֵיהּ אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים וְדִילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דַּאֲנַן סָהֲדִי דְּנִיחָא לֵיהּ בְּכַפָּרָה.
אֶלָּא מִסֵּיפָא וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בבְּגִיטֵּי נָשִׁים גוְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי וְאַמַּאי הָא בְּלִבֵּיהּ לָא נִיחָא לֵיהּ אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם מִשּׁוּם דְּמִצְוָה לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים.
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף מֵהָכָא הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה לְוִיָּה וְנִמְצֵאת כֹּהֶנֶת עֲנִיָּיה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּיה מְקוּדֶּשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ וְאַמַּאי הָא קָאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דִּלְחוּמְרָא.
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי מֵהָכָא בְּכוּלָּם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמרא אמאי והא בליביה לא ניחא ליה – לא בעו למי׳ דבודאי לא ניחא לה דא״כ לא היה הגט גט כי ההיא דמברחת וכל הני דפריש דאזלי׳ בתר אומדנא דליביה אלא ה״פ דמסתמא בליביה לא ניחא ליה כיון דלא נתרצה ליתן גט ולהביא קרבן אלא ע״י כפיה ואע״פ שיש לתלות קצת דניחא ליה מדלא גילה דעתו בשעת מעשה מ״מ דברים שבלב דברים ועוד דבודאי קאי והא בליביה לא ניחא ליה אע״ג דבעלמא היכא דאנן סהדי אזלי׳ בתר אומדנא דדעתא היינו משום דהוי כאלו התנה בפי׳ שעל מנת כן הוא עושה אבל הכא שמכחיש בפיו מה שבלבו דבפיו אומר רוצה אני ואע״ג דאנן סהדי דאינו רוצה אזלינן בתר פיו כיון דבעלמא דברים שבלב אינן דברים: והא קאמר סבור הייתי – תי׳ מאי מייתי ראייה מהכא הא לא גילה דעתו מתחלה ודילמא משקר הוא וי״ל דמשמע מקודשת ושריא ליה אפי׳ פשטא ידה אח״כ וקבלה קידושין מאחר ואו דברים שבלב דברים היה לנו לחוש לדבריו ולאוסרה עליו. ועי״ל מדקתני מפני שלא הטעתו ולא תלי טעמא משום דלא מהימן: דילמא שאני התם דמיפטר נפשיה מקרבן קא אתי – לעולם דברים שבלב דברים הוו אלא שאינן אנו מאמינין לו שבלבו היה כך דלמפטר נפשיה מקרבן קאמר הכי ותימא לו היאך יבוא אשם מעילות בחששא זו שמא הוא אומר אמת והוי חולין בעזרה שמא מעל דקאמר היינו לשלם קרן וחומש א אבל לא לעניין קרבן: היל״ל מזיד הייתי וכו׳ נזכרתי וכו׳ – למה יש לנו להאמינו בכך יותר מלא היה בלבו. ויש לומר דהכי דייק דאי למיפטר נפשיה מקרבן אתי היל״ל אותם טענות שלא היה נראה כ״כ כמשקר כמו בטענה זו שאומר לא היה בלבו:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush